החלטה בתיק ב"ש 4457/05

1.         בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט רומנוב) הורה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. מכאן עררה של המדינה.

2.         כנגד המשיב, ביחד עם אחר, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, תשל"ז-1973 (ת.פ. 2054/05). על פי כתב האישום, המשיב, ביחד עם שניים נוספים (שאחד מהם לא נלכד), היה מעורב בעסקת סמים במהלכה נמכר סם מסוג קאנבוס, במשקל של כ-18 ק"ג, לסוכן משטרתי. מעובדות כתב האישום עולה, וכך גם קבע בית המשפט קמא, כי הגם שחלקו של המשיב בביצוע העסקה לא היה שולי, הוא לא היה הרוח החיה והמוביל בפרשה.

3.         במקביל להגשת כתב האישום נגד המשיב הוגשה גם בקשה למעצרו עד לתום ההליכים (ב"ש 3065/05). בקשה זו נדונה ע"י סגן הנשיא, כב' השופט ר' שמיע, אשר החליט, ביום 7.4.05, כי דין המשיב להעצר עד לתום ההליכים. עם זאת, הוסיף כב' השופט שמיע וקבע, כי ראוי שחלופת מעצר תיבחן לעומקה ע"י שרות המבחן ולנוכח המלצת שרות המבחן יוכל המשיב לפנות בבקשה לעיון חוזר.

4.         בתסקיר המעצר מיום 21.4.05 מפרט שרות המבחן את רקעו האישי והמשפחתי של המשיב, רווק בן 28, בן למשפחה בדואית המתגוררת ביישוב שלא הוכר ע"י הרשויות באזור ערד.

המשיב סיים 11 שנות לימוד, החל לעבוד בעבודות שונות ובמהלך השנתיים האחרונות הועסק כמאבטח בחברת אבטחה, בין היתר, באזור גדר ההפרדה.

שרות המבחן התרשם כי המשיב ניהל בדרך כלל אורח חיים תקין והוא בן למשפחה נורמטיבית. בעברו הרשעה אחת בהחזקת נכס חשוד כגנוב.

שרות המבחן בחן חלופת מעצר, שבגדרה ישהה המשיב ב"מעצר בית" מלא בבית דודו בכפר קרע שבמשולש, הרחק ממקום מגוריו הקבוע. הדוד, מר חסן אבו רביע, שירת בעבר בצה"ל וכיום הוא שוהה בביתו עקב מצב בריאותו. כמו כן הוצע כי ידיד המשפחה, מר יעקב סימנה, ששרת שנים רבות במשטרת ישראל והגיע לדרגת סגן-ניצב, יערוב למשיב.

5.         לנוכח האמור בתסקיר הוגשה לבית המשפט קמא בקשה לעיון מחדש בהחלטת כב' השופט שמיע (ב"ש 3681/05).

בית המשפט התרשם אף הוא מרצינותה של חלופת המעצר המוצעת ומהאפשרות להפיג באמצעותה את החשש מפני מסוכנות המשיב. בהתחשב בחלופה האמורה, בכך שאין למשיב הרשעות קודמות, למעט הרשעה אחת שאינה רלבנטית לאירוע הנדון, בחלקו הפחות של המשיב במעשה העבירה, בגילו ובעובדה שהמשיב כבר נתון במעצר כחודש וחצי מה שמהווה עבורו גורם מרתיע ומרסן, הורה בית המשפט על שחרור המשיב לתנאי "מעצר בית" כמפורט לעיל, בתוספת ערבויות כספיות, לרבות חתימת דודו של המשיב ומר סימנה על ערבויות להבטחת מילוי תנאי השחרור.

6.         העוררת לא השלימה עם החלטת השחרור. טענתה העיקרית, כפי שהדגישה באת-כוחה במהלך הדיון בערר, היא, שמדובר בעבירת סמים חמורה, בהתחשב בכמות הסם ובעובדה כי מדובר בעסקה שתוכננה היטב, כמעט כמו מבצע צבאי.

בנסיבות אלה, כך הטענה, הכלל הוא שדין המעורב בעבירה של סחר בסמים, במיוחד בהיקף האמור, להעצר עד לתום ההליכים. אכן, העוררת מודעת למקרים בהם בתי המשפט ראו לנכון לשחרר נאשמים בעבירות דומות, אך נטען שהדבר נעשה רק בהתקיים נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן שאינן מתקיימות במקרה דנן. לתמיכה בטענותיה הציגה באת כוח העוררת את החלטות בית המשפט העליון בבש"פ 5570/03, בש"פ 6725/97 ובש"פ 140/05, בהן הוזכר הכלל לפיו, רק בנסיבות יוצאות דופן ישוחרר לחלופת מעצר מי שהואשם בסחר בסמים.

בבש"פ 140/05 אף נקבע, כי היותו של הנאשם צעיר ובעל עבר נקי, אינם, כשלעצמם, נתונים היוצרים את אותן נסיבות יוצאות דופן שתצדקנה שחרור ממעצר.

7.         באי-כוח המשיב הציג, מנגד, החלטות שניתנו בבית המשפט העליון ובהן הוחלט על שחרור ממעצר במקרים דומים למקרה דנן: בש"פ 3469/03, בש"פ 4823/03 ובש"פ 1177/04. בהחלטה האחרונה נקבע, כי קיימות נסיבות מיוחדות שתצדקנה שחרור ממעצר כאשר הנאשם הוא אדם צעיר, שניהל אורח חיים נורמטיבי, סיים לימודים תיכוניים, שירת בצה"ל, בעל משפחה וללא הרשעות קודמות. באותו מקרה היה הנאשם מעורב במכירת 40 ק"ג קנאבוס. בא-כוח המשיב הדגיש את טיבה של החלופה שאושרה ע"י בית המשפט, אשר, בהתחשב בזהות הערבים ובריחוק הגיאוגרפי שלה ממקום מגורי המשיב, אמורה להסיר בצורה ראויה את חשש המסוכנות.

8.         עיון בפסיקה שהוצגה ע"י באי-כוח הצדדים חוזר ומאשר את המסקנה הידועה, כי כל מקרה יש לבחון לגופו. במקרים דומים אחדים הוחלט על מעצר, בעוד שבמקרים דומים אחרים הוחלט על שחרור בתנאים. גם תיק זה יוכרע על פי נסיבותיו המיוחדות.

בית משפט השלום פרט בצורה מדוייקת את השיקולים המתקיימים במקרה דנן, ולאחר שהתרשם מטיבה של החלופה המוצעת, הגיע למסקנה שניתן לשחרר את המשיב בתנאים המפורטים לעיל.

אף אני סבור, שבהתחשב בכך שזו מעידתו המשמעותית הראשונה של המשיב, אשר גדל בסביבה נורמטיבית ורכש, למרות תנאי חייו הקשים, השכלה תיכונית כמעט מלאה; בהתחשב בכך שמדובר באדם שהיה לו מקום עבודה קבוע ואף נראה שזכה לאמון מעבידו (אשר הפקיד בידיו נשק והציבו לאבטח מקומות רגישים) ובהתחשב בכך שנמצאה חלופת מעצר ראויה ביותר, ראוי לשחרר את המשיב ממעצרו. גם אני התרשמתי, מעיון בכתב האישום, שלמעורבים האחרים בעסקה היה תפקיד דומיננטי יותר. זאת ועוד, בא-כוח המשיב הביע בשם מרשו צער על כך שנקשר לעסקת הסמים. כלומר, אין מדובר במי שמתכחש לחלוטין למעשיו.

למותר לשוב ולציין, כי גם בעבירות חמורות, מצווה בית המשפט לבחון את האפשרות לשחרר את הנאשם בתנאים וכי חומרת העבירה, כשלעצמה, אינה מחייבת את מעצר הנאשם. אכן, מדובר, לכאורה, בפרשה קשה, אך גם אני סבור שהמשקל המצטבר של מכלול נתוני המקרה, לרבות אישיותו של המשיב כפי שתוארה בתסקיר וטיב החלופה שהוצעה, מוליכים למסקנה אליה הגיע בית משפט השלום.

הערר נדחה.

ניתנה היום, כ"ט בניסן תשס"ה (8 במאי 2005), במעמד הצדדים.